לאכימ ,יקסבֹוקטיונולד בשנת 1975 בוורוצלב, סופר, מבקר ספרות וממחברי הספר "טקסטילים" אודות הספרות שנכתבה בידי סופרים ילידי שנות השבעים. עם הופעת הרומן "לוּבְּיֶיבוֹ" בתחילת 2005 זכה הסופר הצעיר מוורוצלב כמעט בן-לילה למעמד של כוכב בסצנת הספרות. אין פלא בכך, שכן לובייבו מכיל בתוכו דינמיט ספרותי של ממש, אחת מ"היציאות מהארון" הרדיקליות והבלתי-מתפשרות שידעה הפרוזה הפולנית לדורותיה.
ספר הבכורה של ויטקובסקי, "קוֹפִּירַייט", נשא כבר בחובו הבטחה גדולה ואישר שמדובר בסופר העושה שימוש חופשי במגוון צורות נרטיביות. יחד עם זאת אין לשפוט את "קופירייט" רק על סמך אמות המידה הטקסטואליות, בהן מוכיח אמנם הפרוזאיקן הצעיר את כשרון כתיבתו. ביצירת ביכוריו מתחקה ויטקובסקי אחר נושא שרבים מסופרי הדור הצעיר המשיכו לעסוק בו: שאלת אופן התמודדותם של הפולנים עם תרבות הצריכה. מחבר "קופירייט" משרטט בו את דיוקנותיהם של בני דורו שילדותם עברה עליהם במציאות האפורה-עגמומית של שלהי ימי הקומוניזם בפולין ושמאוחר יותר עמדו על סף עולם שהפך למרכז קניות עצום-ממדים, עולם צבעוני של עודף צריכה. בעולם המציע באופן תיאורטי אפשרויות בלתי-מוגבלות, בו כל אחד שבבעלותו ארנק מספיק תפוח יכול להפוך למי שרק ירצה - הופך החיפוש אחר הקריטריונים לבחירות שאנו עושים לדבר המהותי ביותר. מדוע עליי לקנות דווקא אובייקט מסוים (סגנון חיים, תבנית לבניית זֶהות) אם האחרים אטרקטיביים בדיוק באותה המידה? באיזו דרך חיים לבחור? על אלו ערכים יש להתבסס בעולם הפוסט-מודרני בו מתחלפות משמעויות כהרף עין? שאלות כגון אלה מציבים לעצמם גיבורי סיפוריו של ויטקובסקי.
ויטקובסקי הפתיע רבים מקוראיו ב"לובייבו", בעיקר בשל הגישה החדה והבלתי-טיפוסית לנושא ההומוסקסואלי. הסופר כותב באופן ישיר ופתוח אודות גורלותיהם של גייז, אורחות חייהם, גורמי משיכה ותסכול, אושר והשפלה, כל זאת תוך שבירה בלתי-פוסקת של כל הטבואים המקובלים בפולין. עם זאת הוא הולך גם נגד הזרם בכך שאינו עומד בציפיות הקהילה ההומוסקסואלית השמה פניה לאמנציפציה ומבקשת להנחיל בדעת הקהל הציבורית תדמית חיובית של הומוסקסואלים. ב"לובייבו" מרכז ויטקובסקי את תשומת הלב בעידן הקדם-אמנציפטורי, כלומר בעשורים האחרונים של פולין הקומוניסטית, כאשר נהגו להשתמש ללא שום מבוכה במילים כגון "הומו" או "אוחצ'ה" וקשרים הומוסקסואליים זכו להיעטף בהילה של דבר-עבירה ואפילו פשע. ב"לובייבו" מוצגים גיבורים החיים לרוב בשולי החברה, היכן ששונות מינית מקבילה לחטא של ממש ואף לפשע, אהבה - לאלימות, הנאה מסקס – לייאוש של חיי היומיום.
גם עלילת הרומן הבא של ויטקובסקי, "ברברה רַדז'יווִילוּבְנָה מִיאבוֹזְ'נוֹ-שְצַ'קוֹבָה" נוגעת בעידן הקומוניסטי. מסופרות בו קורותיו של "יזם זעיר" בימי הקומוניזם, אשר בחולמו על חיים טובים יותר לא מחמיץ אף הזדמנות לעשיית רווח קל. מאחר וניסיונות אלו לא נושאים הצלחה רבה, אנו מקבלים תמונה גרוטסקית של ימי המעבר מקומוניזם לכלכלה חופשית. ויטקובסקי, כמו בספריו המוקדמים, עושה כאן שימוש נועז באסתטיקת קאמפ אשר משתקפת בבירור ברובד הלשוני של הרומן. ב"ברברה..." בישל הסופר תערובת חסרת-תקדים של אלמנטים הלקוחים מתוך הדיאלקט של שלזיה, השפה הספרותית, סלנג של העולם התחתון ופולנית קלאסית.
תרגום מפולנית: עילי הלפרן
|